מה הסימנים המקודמים לאוטיזם?
בהרצאות שלי על סימנים מוקדמים למטפלים אני שואלת כמה מכם פגשתם ילד עם אוטיזם שהוריו נשבעו שהכל החל לאחר החיסון? שהכל היה בסדר עד שהילד חטף וירוס רציני? כמה פגשתם הורים שאמרו שהוא היה תינוק מאוד נח? כמה פגשתם הורים שאמרו שגם האבא והאח לא דיברו עד גיל שלוש? או שאמרו שמהתחלה משהו היה שונה בתינוק שלהם? והידיים מורמות בתשובה לכל שאלה כי זה אוטיזם. לא סתם ד"ר סטפן שור אומר "אם ראית ילד אחד עם אוטיזם ראית ילד אחד עם אוטיזם". אין פרופיל התפתחותי וסט סימנים אחד שמתאר את כל האוטיסטים. מדובר בשונות מאוד גדולה בביטוי המוקדם שלה ולכן האיתור המוקדם לעיתים מתעכב בעיקר עבור בנות וילדים שמדברים ואין להם עיכוב שפתי. איתור מוקדם של אוטיזם מאתגר כי לא קיים מבחן ביולוגי לאשש את האבחנה ובאופן טבעי יש עליות ומורדות בהתפתחות המוקדמת של כלל התינוקות. לפני שאפרט את הסימנים המוקדמים זיכרו שלא מדובר בסימן אחד שחלף אלא על מקבץ סימנים מהתחום התקשורתי וההתנהגותי שמופיעים לאורך זמן.
מה הסימנים התקשורתיים חברתיים?
כאשר הורה מספר לי שהוא מלמד את ילדו התנהגות תקשורתית כגון להצביע או איך לשחק קוקו נדלקת אצלי כמומחית נורה אדומה. הסיבה היא שלרב ילדים עושים את זה באופן טבעי.
- העדר חיוך חברתי או ביטוי של הנאה מפעילות משותפת.
- חור או עיכוב בחיקוי קולות או תנועות גוף של מבוגר
- תינוק שלא ממלמל
- תינוק שיכול לשחק לבד להרבה זמן
- חוסר תגובה לקריאה בשם או תגובה לא עקבית
- לא מסתכל לעבר מקום/חפץ שמבוגר מצביע אליו
- לא מפנה את הקשב של המבוגר למשהו שמעניין אותו. לא מחפש את המבוגר על ידי הבאת חפץ להראות לו.
- אופן הבקשות של: בקבוק מים, צעצוע אהוב ממבוגר שונה. הפעוט עשוי לבקש בצעקות, לקחת את היד של המבוגר בלי להביט אליו.
- קושי בחיקוי קולות או תנועות גוף כגון בשירי אצבעות.
- הבעת פנים שטוחה
- חוסר תשומת לב להבעות פנים של אחרים.
- חוסר שימוש במחוות גוף כגון הצבעה, הנדת ראש, ניפנוף לשלום, שליחת נשיקה.
- נמנע מקשר עין או לא שומר על קשר עין לאורך זמן.
מה הסימנים ההתנהגותיים?
- משחק חזרתי עם חפצים כגון סיבוב גלגלים של אוטו, נפנוף חוטים, סידור צעצועים בשורה. לכלל הילדים מתחת לגיל שלוש עשוי להיות תחום עניין חזרתי שיבוא לידי ביטוי בהעדפות משחק שלהם. אלה יכולים להיות סביב דמויות מסויימות דינוזוארים, סמי הכבאי או חדי קרן. העיסוק אף עשוי להיות אובססיבי אך יחד עם זאת לכשעצמו אינו מעיד על אוטיזם. מה קורה בתוך המשחק החזרתי ובפרט האם הילד מתפרק כאשר 'מפריעים' לו במשחק החזרתי שלו והאם יש לו עוד סוגי משחק יעוררו שאלה לגבי אוטיזם. המשחק עשוי להיות מוגבל במגוון של הדברים שהפעוט עושה או בעניין חזרתי שלו בחלקי הצעצוע כגון גלגלים, תגיות של בובות.
- התעקשות על טקסים ושגרות קבועות הם לעיתים ביטוי ראשוני של הקושי של הילד עם מעברים ובהסתגלות לשינויים. הילד יעמוד על כך שהשלבים של אותה השגרה יתבצעו באותו האופן. זה יכול להיות בשגרות בית שונות: ארוחה, אמבטיה, נסיעה באוטו, בהליכה לישון.
- תנועות חזרתיות כגון נפנופי ידיים, סיבוב גוף, נדנוד ראש, זמזום עשויים להורות על אוטיזם. עד גיל 3 שנים ילדים לעיתים מראים תנועות חזרתיות כחלק מההתפתחות הנורמטיבית. התנהגויות אלה עשויות לשמש להרגעה עצמית, להופיע כשהילד במצוקה או התרגשות אך אינם מפריעים להתנהלות היומיומית. תנועות אלה מעוררות שאלה לגבי אוטיזם כאשר התנועות עוצמתיות, תדירות, או מערבות פגיעה עצמית. הן גם מדאיגות כשהן נמשכות לגילאים מאוחרים יותר במקום לרדת בשכיחות.
- התנהגויות חושיות חריגות כגון: רגישות לרעש, רתיעה ממגע עם מרקמים או חומרים מסוימים, הימנעות ממגע אנושי. אלה יכולים להתבטא בבררנות גבוהה במזון וקושי במעבר מנוזלים למוצקים. יחד עם סימנים של חיפוש גירויים חושיים בעוצמות ותדירות גבוהה כגון: נדנוד גוף, מתן חיבוקים חזקים, לחיצות ראש כנגד רהיטים, מצמוצי עיניים מול אור, קפיצות, מעיכת אוכל על הלחיים.
האם יש סימנים רפואיים ופיזיים?
אין סימנים רפואיים מובהקים שמצביעים על אוטיזם אבל יש מצבים רפואיים שנפוצים יותר בקרב ילדים אוטיסטים. לדוגמא: אלרגיות מזון ועור, אפילפסיה, הפרעות במערכת העיכול והפרעות שינה.
לא קיימים סימנים פיזיים אוניברסליים באוטיזם. במספר מחקרים קצב צמיחת הראש בשנה השנייה לחיים קושרה לאוטיזם אך לא היו הבדלים עקביים בספרות בהיקף הראש בלידה ובבגרות. כן ישנם ילדים שרואים באופן חיצוני את הקשיים המוטוריים והתקשורתיי שלהם. לדוגמא היציבה של ילדים עם מסורבלות מוטורית וטונוס שרירים נמוך. ילדים עם הבעת פנים שטוחה.
מה גורמים שמעלים את הסיכוי לאוטיזם?
ישנם כמה גורמים שנמצאו במחקר בשיעור גבוה באוטיזם אך ישנן תיאוריות שונות לגבי ההסבר לקשר בין אותם גורמים ואוטיזם. הגורמים הללו כוללים: היסטוריה משפחתית של אוטיזם, פגות, תאומים, לידה קיסרית, הפריית מבחנה, וגיל האב מבוגר בעת הלידה. חשוב לזכור כי לא כל מי שיש לו אחד או יותר מהגורמים הללו יהיה אוטיסט אך אם יש סימנים המצביעים על אוטים יחד עם קיומו של אחד או יותר מהגורמים הללו זה מסייע באבחנה.
מתי אפשר לזהות סימנים מוקדמים לאוטיזם?
גיל הזיהוי תלוי בכמות ובהירות הסימנים שהילד מראה יחד עם מצבים רפואיים וגורמי סיכון שיכולים לסייע בזיהוי המוקדם. גם המומחיות של אנשי המקצוע בהתפתחות מוקדמת יכולה להשליך על הזיהוי והברור של הסימנים. סביב גיל שלוש שנים הסימנים יותר מובהקים ופערים התפתחותיים יותר ברורים אולם כבר מגיל תשעה חודשים העדר חיוך חברתי, תגובה מעוכבת לשם, מחוות גוף כגון הושטת יד להרמה, בייביי. רק לקראת גיל שנה – שנה וחצי נסתכל על יכולת התינוק להשתתף בהדדיות בשירי אצבעות, שיתוף מבוגר, חיקוי והתפתחות משחק מגוון, עניין בחפצים יותר מאנשים ועוד. רב שאלוני האיתור המוקדם מתייחסים לגיל שנה וחצי ומעלה.
מה לעשות אם אני מזהה את הסימנים הללו אצל הילד שלי?
לאורך שנות הילדות המוקדמת טבעי לחשוש לגבי התפתחות הילד. כאשר החששות מתבססות ואתם רואים מספר סימנים המעלים אצלכם את החשד שזה אוטיזם יש לפנות לרופא המשפחה. רופא המשפחה יכול לתת לכם הפנייה לאבחון במרכז להתפתחות הילד. במרכז להתפתחות הילד יעשו איתכם ברור ראשוני לקבוע האם יש צורך באבחון רב-מקצועי מקיף של כמה מומחים כגון: רופא התפתחותי, פסיכולוגית, מרפאה בעיסוק ופיזיותרפיסט. יש מקרים בהם יפנו אתכם קודם לכמה מפגשי טיפול אצל איש מקצוע בתחום ההתפתחותי שהכי בולט הצורך בו בטיפול לדוגמא במקרה של עיכוב מוטורי באבני דרך של הליכה תופנו לפיזיותרפיה. מלבד חיזוק המוטוריקה מפגשים אלו יאפשרו הסתכלות ראשונית על התינוק לבחון את הצורך באבחון מקיף יותר.
TLDR היה ארוך מדי ולא קראתם הנה תקציר:
אוטיזם לא נראה אותו דבר אצל כל ילד, ולכן אין סימן אחד שמאבחן – אלא שילוב של סימנים לאורך זמן, בעיקר בתחום התקשורת וההדדיות. על הילד להראות סימנים תקשורתיים יחד עם עדויות להתנהגות חזרתית חריגה. חלק מהתינוקות מציגים שונות כבר מההתחלה, חלק רק סביב גיל שנה־שנתיים, ובייחוד אצל בנות או ילדים שמדברים מוקדם הזיהוי עלול להתעכב. אין בדיקה רפואית שמאשרת אוטיזם, ויש עליות וירידות טבעיות בהתפתחות של תינוקות, ולכן מסתכלים תמיד על תמונה רחבה ולא על סימן בודד.
סימנים מוקדמים יכולים להופיע כבר סביב גיל 9–12 חודשים, אך לרוב נעשים ברורים יותר בין גיל שנתיים לשלוש שנים. גורמי סיכון כמו היסטוריה משפחתית, וסיבוכי לידה יכולים לחזק חשד – אבל אינם גורמים לאוטיזם.
כאשר מופיעים כמה סימנים לאורך זמן, מומלץ לפנות לרופא המשפחה ולקבל הפניה להתפתחות הילד לבירור מקצועי ואבחון מקצועי.