משחק חזרתי אצל ילדים עם אוטיזם: למה זה קורה ואיך אפשר להרחיב את המשחק?

משחק חזרתי אצל ילדים עם אוטיזם הוא אחד הנושאים השכיחים ביותר שהורים לפעוטות על הרצף מעלים בקליניקה: “הילד כל הזמן עושה אותו דבר”, או “הוא פשוט נתקע על אותם צעצועים שוב ושוב”.
במקרים רבים, המשחק עם ילדים על הרצף אכן מרגיש חזרתי. הילד עשוי לחזור שוב ושוב על אותן פעולות, עם אותם חפצים ובאותן רוטינות קבועות.
יחד עם זאת, חשוב להבין: משחק חזרתי הוא לא סתם “הרגל” שצריך להפסיק באופן אוטומטי. החזרתיות קשורה ישירות למאפיינים הנוירולוגיים של אוטיזם, והיא מעניקה לילד מענה לצורך משמעותי מאוד. היכולת שלנו לעצור, להתבונן ולפענח מה הילד מחפש שם, היא שלב קריטי ביכולת שלנו לעזור לו להתפתח.

איך נראה משחק חזרתי אצל ילדים עם אוטיזם? דוגמאות נפוצות

משחק חזרתי (Repetitive play) יכול להופיע בצורות מגוונות, והוא מהווה חלק מהקריטריונים המקצועיים לאבחון אוטיזם. הנה כמה דוגמאות נפוצות מהקליניקה:

• סידור וארגון: סידור מכוניות או קוביות בשורות ישרות או בתבניות קבועות מראש.
• עניין בחלקים של חפץ: סיבוב גלגלים של מכונית הפוכה, או התבוננות ממושכת באורות מהבהבים ובחלקים מכניים במקום בצעצוע כולו.
• פעולות חוזרות: פתיחה וסגירה אינסופית של דלתות, מגירות או קופסאות, והוצאה והכנסה של חפצים.
• גרייה ויזואלית ותנועתית: נפנוף חוטים או סרטים מול העיניים, צעידה הלוך ושוב באותו מסלול בחדר.
• חזרתיות ווקאלית: הפקה של אותו צליל, מילה או משפט שוב ושוב במהלך הפעילות.

מתי זו חזרתיות התפתחותית טבעית ומתי זו "נורה אדומה"?

חשוב להדגיש: חזרתיות היא חלק בלתי נפרד מהתפתחות תקינה לחלוטין. למעשה, תינוקות ופעוטות לומדים את העולם דרך חזרתיות. הם מפילים חפץ מהכיסא עשרות פעמים כדי להבין סיבה ותוצאה, ומבקשים את אותו השיר שוב ושוב כדי לייצר תחושת נבחרות וביטחון.
חוקרת ההתפתחות הנודעת אסתר תלן (Esther Thelen), שפיתחה את הגישה הדינמית להתפתחות מוטורית, תיארה כיצד תנועות חזרתיות (כמו נפנופי ידיים מהתרגשות או קפיצות) הן הדרך של תינוקות לגלות דפוסי תנועה ולחקור את גופם באופן ספונטני, ולא מתוך תוכנית נוקשה וקבועה מראש.

אז מתי המשחק החזרתי מצריך בדיקה מעמיקה?

ההבדל אינו עצם קיומה של החזרתיות, אלא העוצמה, הנוקשות, התדירות ואיכות המשחק. נורות אדומות אפשריות כוללות:

• המשחק החזרתי מהווה את דרך המשחק הבלעדית של הילד לאורך היום.
• ניסיון קל להסיט או להרחיב את המשחק נתקל בהתנגדות עזה או במצוקה.
• הילד אינו משתף אחרים במשחק, וניכר קושי משמעותי בפיתוח משחק דמיוני או מגוון.
• החזרתיות מלווה בקושי כללי בתקשורת חברתית (כמו מיעוט בקשר עין או מחוות).

דוגמה להמחשה: פעוט שאוהב מאוד את "סמי הכבאי" זהו מצב נפוץ בקרב פעוטות שאובססיביים על דמות טלויזיה מסוימת. אולם, אם כל המשחק של הילד מתמקד בסמי הכבאי ללא גיוון, ללא עלילה, ובלי לאפשר לאיש להצטרף – זהו אופי משחק שמספק לנו מידע קליני אחר.

קראו עוד על סימנים מוקדמים לאוטיזם בגיל הרך בקישור הבא. 

למה מופיע משחק חזרתי אצל ילדים עם אוטיזם?

מאחורי החזרתיות במשחק עומדים מספר מנגנונים מרכזיים:
1. ויסות חושי (Sensory Regulation): ילדים רבים עם אוטיזם חווים את העולם כעמוס, רועש ולא צפוי. הפעולה החוזרת (כמו סיבוב גלגל או סידור בשורה) מייצרת גירוי ויזואלי או תנועתי קבוע, צפוי ומאורגן, שמסייע למערכת העצבים שלהם להירגע. למידע נוסף על ויסות חושי בקישור הבא. 
2. תחושת שליטה והצלחה: משחק חברתי או דמיוני דורש התמודדות עם חוסר ודאות. במשחק חזרתי, לעומת זאת, החוקים ברורים לחלוטין והתוצאה ידועה מראש, מה שמעניק לילד תחושת ביטחון וערך.
3. קושי בתפקודים ניהוליים וגמישות: כדי להמציא משחק חדש נדרשת יוזמה, גמישות מחשבתית, תכנון מוטורי וחיקוי. מכיוון שתחומים אלו מאתגרים ילדים על הרצף, קל ובטוח יותר להישאר ברוטינה המוכרת.

סוגי משחק חזרתי והגישה הטיפולית בקליניקה

בעבודה הטיפולית, אנחנו מחלקים את החזרתיות לשלושה סוגים מרכזיים, ומתאימים להם מענה ממוקד:

מה עושים בפועל? עקרונות מתוך גישת דנבר (ESDM)

גישת דנבר (Early Start Denver Model) רואה במשחק החזרתי הזדמנות פז ליצירת קשר וללמידה חברתית, מתוך תוכנית אישית המותאמת לילד. הנה הכלים המרכזיים שתוכלו ליישם כבר היום:

1. נכנסים ל"אור הזרקורים" 
לפני שמנסים לשנות משהו, התמקמו פיזית מול הילד, בגובה העיניים שלו. צמצמו מסיחים מסביב (כמו רעשי רקע או צעצועים עודפים), ולעיתים אף עברו איתו לפינה שקטה וממוקדת יותר בחדר, כדי להפוך את הנוכחות שלכם לבולטת ונגישה.
2. הולכים בעקבות הבחירה של הילד
במקום לקחת לילד את החפץ או לנסות "לתקן" לו את המשחק, הצטרפו אליו לחוויה:

• *התבוננו לעומק: נסו להבין מה בדיוק מרתק אותו ברגע זה.
  *חקו אותו (Mirroring): שמשו עבורו כמראה. אם הוא מסיע מכונית קדימה ואחורה, קחו מכונית נוספת ועשו בדיוק כמוהו. לעיתים קרובות, עצם החיקוי הוא זה שיגרום לילד להרים מבט ולשים לב אליכם.
  *קריינו את המשחק: תארו במילים את מה שהוא עושה, והוסיפו דרמה, אפקטים קוליים, התפעלות והבעות פנים עשירות.

3. מרחיבים את הרוטינה בצעדים קטנים

כאשר אתם מזהים שהרוטינה החברתית (כמו משחק בועות סבון או שיר אצבעות) מתחילה להשתעמם או להפוך לאוטומטית מדי, זה הזמן להכניס שינוי קטן ומבוקר:

• שנו את קצב הפעילות (מהר / לאט).
• בצעו עצירה מפתיעה והמתינו לרמז תקשורתי מהילד (כמו קשר עין או צליל) כדי להמשיך.
• הוסיפו הבעת פנים מצחיקה, קול משונה או שינוי במנח הגוף.

הרחבות קטנות אלו מסייעות לילד לפתח מודעות להבעות פנים, להסב קשב לרמזים חברתיים, ולהגביר את היוזמה התקשורתית שלו מתוך מקום מוגן ובטוח.

שיטת הדנבר (ESDM) לטיפול בגיל הרך באוטיזם קראו עוד בקישור הבא.

סיכום או מה תכל'ס לקחת הביתה

חשוב לזכור כי משחק חזרתי אצל ילדים עם אוטיזם אינו בעיה בפני עצמה, אלא דרך שבה הילד לומד, מווסת את עצמו ומתמודד עם העולם. המטרה היא להבין את הצורך החושי או הרגשי שעומד מאחורי משחק חזרתי, להצטרף אליו, ובהדרגה להשתמש במוטיבציה הזו כדי להרחיב את המשחק לעוד אפשרויות. כשאנחנו מצליחים להתחבר למה שבאמת מעניין את הילד, המשחק מפסיק להיות רק "התנהגות חזרתית" והופך למרחב מופלא של קשר, למידה והתפתחות. יחד עם זאת ישנם ילדים שבזמן טיפול נעבוד ללא החפץ האוטיסטי בחדר בגלל האינטנסיביות של המיקוד בו. 

הבלוג מבוסס על הרצאה משותפת שנתתי עם קולגה שלי ד"ר אורנה זוהר פיזיותרפיסטית התפתחותית ומוסמכת דנבר ESDM

מקורות נוספים

Rogers, S. J., & Dawson, G. (2010). Early Start Denver Model for young children with autism: Promoting language, learning, and engagement. Guilford Press. 

Thelen, E. (1981). Kicking, rocking, and waving: Contextual analysis of rhythmical stereotypies in normal human infants. Animal Behaviour, 29(1), 3-11. 

https://www.autism.org.uk/advice-and-guidance/about-autism/repeated-movements-and-behaviour-stimming

https://medicine.yale.edu/childstudy/media-player/parents-motor-stereotypies

ד״ר איילת בן-ששון
מרפאה בעיסוק התפתחותית | חוקרת ומטפלת באוטיזם בגיל הרך